טוב, אז הבנתם נכון, זה הבית החדש שלי .
לא חשבתי שתגלו את זה כל כך מהר, פשוט כי הפרפקציוניזם המוקצן שלי לא הרשה שאפתח את הדלת לפני שהכל ממש מוכן, אבל זהו, שגיליתם ואין דרך חזרה, אז עכשיו שחקו אותה כאילו שלא אכפת לכם ששום דבר לא מסודר וגמור, טוב?
בחייאתק …..
אז זהו, נראה לי שמכאן נשאר רק להמשיך, כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק….
עוד אין לי ממש מושג איך עושים פה מה , אבל עם קצת סבלנות (שבד"כ אין לי) אלמד הכל.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה לשני חברים יקרים טל ו-יער שבלעדיהם הייתי נשארת בפרדס ה- (לא חשוב…).
ותודה שטסתם אריאלה…..
התמונה מכאן
הרעיון היה : להיפגש ולבשל.
אנחנו קבוצה של שישה חברים שבין היתר לכולנו יש בלוגי בישול מצליחים :
במשך חודשים רבים ניסינו לתאם תאריך למפגש הסכינים והמיקסרים אך בכל פעם משהו נתקע למישהו מבינינו.
פעם ענבל עברה דירה, פעם אני התחלתי ללמוד , פעם מירב החליטה שנורא מתאים לה כובע בוקרים של ג`יי אר ונסעה לחפש נפט במדבר ופעם אין לי מושג מה היה….
לבסוף הוחלט שביום שישי ה- (לא זוכרת מה התאריך) כולנו נפגשים בשוק האיכרים בנמל ת"א.
התפריט שנקבע הוא :
מנה ראשונה :
מרק בצל, על בסיס ציר עוף ביתי. המרק הוגש עם סיגרים ממולאים בגבינת פקורינו, פרמז`ן ופקאנים (שלי)
מנה שנייה :
מוסר ים עם מצע של תרד ערבי עם פול טרי וזיתי קלמטה שחורים של טל ממה יש לאכול
מנה עיקרית :
גלילות שייטל ממולאות באספרגוס בר וגזר צבעוני, ברוטב יין, הדרים ומרקחת אגסים ותפוזים של יובל מפשוט מבשל,
המשך קריאה »
יעקב , אני חייבת לספר לך …
זה לא יאמן מה שקורה פה, כולם התחרפנו, בחיי.
אבל שנייה, לפני כן ספר לי מה קורה אתך, איך שם? טוב לך? מצאת כבר חברים? התחלת להיות מי שאתה (מתוק, מצחיק וכזה שגורם לכולם להתאהב בך בשנייה וחצי )?
מה הולך שם?
ספר לי הכל!
זה כל כך מעניין….
אתמול נפגשתי עם אלון. הוא בא לקחת אותי מהרכבת בבית יהושוע ומשם נסענו לאמא שלך.
כמה שאתה דומה לה, יא אללה… רק כשראיתי אותה, עם שיערות השיבה הלבנות ועם העיניים המלוכסנות חרושות הקמטים הבנתי כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה.
אתה לא תאמין יעקב, איך שנכנסתי לבית היא זיהתה אותי "זאת הבת של בוריס" היא אמרה, ומאירה, אחותך האמצעית, הסתכלה ואמרה :"שיואו, את כל כך לא השתנית, ככה בדיוק אני זוכרת אותך, קטנה, עם עיניים בורקות ושיער מתולתל".
"חלק, לי היה חלק, לסילבי היה מתולתל" , תיקנתי …
"נכון, התבלבלתי", אבל כולכן הייתן כל כך יפות".
לנחמה, אחותך הגדולה היה קצת יותר קשה להיזכר, אבל כשאמא שלך אמרה :"נו, הבת של מרים היפה הזאת , אשתו של בוריס מחנות התקליטים" היא נזכרה , תפסה את מצחה ואמרה :"כמה זמן עבר, אני זוכרת אותך מגיל אפס".
אתה יודע יעקב, זמן הוא דבר כפוי טובה.
מצד אחד הוא עובר ביעף, מצד שני הוא מותיר כל כך הרבה זיכרונות שבעצם זכירתם מכה בנו התובנה שהזמן הזה פשוט עבר ולא ישוב, והדואליות הזאת שמצד אחד אתה זוכר אבל מצד שני אתה יודע שהזיכרונות האלו לא ישובו עוד- גורמת לי תמיד לצריבה חזקה בחזה.
תאר לך עולם בלי זמן…
משונה נכון?
בעצם אתה עכשיו יכול לתאר…..
וואי יעקב, אתה לא תאמין מי גם היה אצל אמא שלך אתמול…
פגשתי את משה, איזה טוב הוא נראה, על השנייה זיהיתי אותו, כזה מקסים המשה הזה!
אבל היה גם אשר יחד עם אשתו (נחמדה לאללה, אני חייבת לציין) ואפילו אלי היה. אתה זוכר שכשהיינו קטנים לאבא שלו הייתה חנות שהייתה צמודה לחנות של אבא שלי וכל הזמן היינו משחקים ביחד? איזה קטע פתאום לראות אותו אחרי כל הזמן הזה, ועוד אצל אמא שלך….
והכי התבאסתי שפספסתי את צורי. כן, צורי הצרצר היה והלך כמה דקות לפני שאלון ואני הגענו.
אני מאוד אוהבת את צורי , איזה פספוס.
אבל מאירה אמרה שגם עופר ושלומי היו ואם אני לא טועה אז גם רוני. מי כמוך יודע כמה שאני אוהבת את רוני… כמה דיברנו עליו, אה?… גבר – גבר- גבר !
המשך קריאה »
מי שהיה אצלי בבית ראה מן הסתם (ואין מצב לפספוס) את ספריית הענק שבפינת האוכל שלי.
הספרייה המיוחדת הזאת מוקדשת אך ורק לספרי בישול. שום ספר שלא עונה על הקטגוריה הזאת לא מוצב שם.
יש לי מאות רבות (כן, הרבה יותר מאלף) ספרי בישול.
אפילו בשפות שאני לא דוברת או מבינה יש לי ספרי בישול (מה לי ולגרמנית ,רוסית וערבית?… אבל שיהיה, גם מהתמונות אני מקבלת השראה…).
יש לי אפילו ספרי בישול של פעם, משנות החמישים והשישים (שאימא של חברה החליטה שאצלי שכיות החמדה היקרות שלה יקבלו מקום של כבוד… ) וכן, אני חושבת שיש סוג של קסם בדפים הצהבהבים והמתפוררים של פעם ולכן אני לא מוכנה להיפרד מהם.
קיצור- אספנית.
בעלי חוטף חום בכל פעם שהוא רואה בבית שקית של סטימצקי או צומת ספרים, הוא מן הסתם יודע שתוך כמה דקות תבוא הדרישה: "עזור לי למצוא מקום לבייבי החדש" , ומי שהיה אצלי בבית יודע שמקום הוא סוג של בעיה בספריה הזאת, שכן אני גם שומרת בקנאות את כל החוברות של "על השולחן" (וכן, גם פה יש סוג של קטע, כי אני מנוייה ממש מההתחלה ויש לי אוסף של כל הגיליונות שהוצאו לאור אי פעם, ואפילו מאחד מעאפן שנשפך עליו מרק לפני איזה 16 או 17 שנים אני מסרבת להיפרד "כי זה אוסף").
קיצור- אני פריקית של ספרי בישול נקודה.
בכל פעם שיוצא איזשהו ספר לשוק בעלי נכנס לכוננות ספיגה ("ארי, תזכרי שכבר אין מקום" הוא מזהיר ו- "עם הרבה אהבה הכול נכנס" – אני עונה.).
וכך זה עובד אצלנו כבר כמה שנים טובות. אין, פשוט אין מקום ובכל זאת בכל פעם מחדש מסתבר שכן יש.
אני קוראת לזה :"נס פח השמן של הספרייה שלי" והוא קורא לזה :"זה אני הווירטואוז האלוף שמצליח לסדר הכל". אישית- ההגדרה לא מעניינית אותי, העיקר שיהיה לי עוד אחד…
ולכן כשקראתי בגיליונות האחרונים של "על השולחן" שאוטוטו מגיע הספר החדש שלהם נדרכתי כולי.
"האוצר של על השולחן " היה (ועודנו) ספר פצצה.
שלי, מרוב עיון ושימוש הוא אפילו די קרוע , והיות שאני חושבת ש "ספרים חדשים ובלתי מוכתמים" מעידים על היותם לא אטרקטיביים- אז עצם קריעתו אומר שהאוצר השמנמן (400 מתכונים) מצדיק את שמו, הוא אוצר, נקודה.
וכעת יש בידיי את האוצר 2009.
האוצר של "על השולחן" 2009 הוא הספר השלישי בסדרת ספרי השנה של "על השולחן" ובו המתכונים הטובים ביותר שפרסם המגזין בשנה החולפת .
נכון שאתם רוצים לדעת מה אני חושבת על האוצר החדש?
המשך קריאה »
אם יש דבר שאני אוהבת זה נדיבות.
נדיבות היא תכונה שכל כולה התחלקות ונתינה מרצון במה שיש לך. אצלי זה מתקשר לרגישות, לפרגון , לשמחת חיים , לאנושיות ולביטחון עצמי, שהרי אדם שנותן משלו לאחרים אינו חושש שזה יהיה על חשבונו ושחלילה בעתיד משהו יחסר לו , ואדם שניחן בתכונה נאצלת זו מונע ע"י אמפתיה כנה שנובעת מרגישות ורצון לשמח .
ההערכה שלי לאנשים שניחנים בנדיבות קשורה לעובדה שגדלתי במשפחה שבה המילה "נתינה" הייתה חלק מהחיים.
אבא שלי תמיד היה אומר :"מפרוסת לחם אחת יכולים גם שניים לשבוע".
וזה בעצם מה שגרם לי להעריך את האירוע שבו השתתפתי בשבוע שעבר.
צילום: שלומי ארביב (כולל התמונה הראשית)
הכל התחיל ממייל שקיבלתי מרפי.
רפי כהן.
כן, השף והבעלים של מסעדת "רפאל" שכל מי שגולש מספיק זמן בבלוג שלי יודע שאני מאוד אוהבת ומעריכה בגלל המקצועיות והמקצוענות הרבים שלו בתחום הקולינרי.
כן, זהו יום הולדתי ואבכה אם ארצה….
מי אמר שאסור לבכות מהתרגשות?
נראה אתכם לא דומעים כשמאסטר שף אורן גירון בא עם זר שעשוי מגבעולי סלרי ופטרוזיליה ועוטר אותו לראשכם?
אז בכיתי.
ונמרח כל האיפור, אבל למי אכפת ?
המשך קריאה »
הבטחתי לכם נכון?
אז ווקשה….
ה-קינוח בה"א הידיעה.
ולהזכירכם מדובר במתכון של מיקה שרון .
זוכרים את הפוסט שלי על הסדנא שעברתי אצלה ושממש לא התחברתי לאוכל שלה?
אז הקינוח הוא זה שהציל לי את החוויה, והבטחתי את המתכון וכעת- קבלוהו.
באמת אחד הטובים.
אצלי הוא מככב בבית מאז אותה סדנא (לאלכס, אחותי הגדולה, יש כמה שיחי פסיפלורה בגינה ואני מגלחת לה אותם בכל ביקור רק בשביל הדבר המדהים הזה).
מדובר בקינוח קליל, מרענן,וטעים להפליא. אני מכינה אותו יום לפני ההגשה כדי שיספיק להתקרר היטב ומגישה אותו עם או בלי סורבה, (עדיף עם ולא חשוב מאיזה טעם), בצלוחיות עמוקות או בגביעי מרטיני (הכי יפה בגביעי מרטיני). חשוב להקפיד על חיתוכים יפיםשל הפירות, כך שהפילטים של ההדרים יהיו נקיים לגמרי מקרומים ומגרעינים והאננס יהיהחתוך קטן. צריך גם לוודא שהפסיפלורה טרייה ובשלה. אפשר לסנן את מיץ הפסיפלורהמהגרעינים, אם רוצים (לא מומלץ).
המשך קריאה »
שלום, שמי אוריאן (לא שם בדוי) ואני מנוייה וותיקה שלך בבלוג.
מהפעם הראשונה הערצתי את הפתיחות וההומור שיש בך.
לאחרונה אני קצת מודאגת כי אני רואה שאת מעלה כל מיני דברים שהם לא אוכל וזה מחשיד שאולי קרה לך משהו.
אשמח לקבל תשובה ואני מקווה שאני לא מטרידה אותך במענה חזרה.
שתדעי שאת מהווה דוגמה ומופת עבורי בהרבה תחומים ולכן אני רוצה לשאול אותך איך את מתמודדת עם חוסר הפרגון של החברים שלך בבלוגיה כי גם אני עוברת משהו דומה בחיים שלי.
אם אני לא טועה הבן שלך צריך להיות עכשיו בן שנה, נכון?
אז למה לא חגגת לו יום הולדת בבלוג?
אשמח לקבל תשובה.
אוריאן ג.
שלום, שמי אריאלה (לא שם בדוי) ואני מודה לך על כתיבת המסר.
אני שמחה שאת אוהבת את מה שאני עושה . זה מחמיא ומרגש אותי מאוד.
אין צורך לדאוג לי, שום דבר לא קרה , נהפוך הוא : אני עוברת כל כך הרבה דברים טובים ואני מצוייה במעין ריחוף מתמשך.
ולמה איני כותבת על אוכל? כי אני פשוט כל כך עסוקה אך ורק באוכל, שכאן, בבית הוירטואלי של הנשמה שלי – אני רוצה משהו אחר .
המשך קריאה »
זה התחיל באיזה מפגש שהיה לי עם חברה טובה.
אני מאוד אוהבת את החברה הזאת.
היא מאוד יפה ויש לה חוש לאופנה (בכלל) ולאביזרי אופנה (בפרט) שזה למות (מקנאה).
בכל פעם שאני פוגשת אותה בא לי להפשיט אותה מאחד הפריטים שעליה.
פעם זו חולצה ופעם זו איזה שרשרת או זוג נעליים או סתם חגורה שלמראם אני חוטפת התקף רעד בלתי נשלט ונשבעת (בעיקר לעצמי) שאם לא יהיה לי אחד כזה זה רע…
וגם באותה פגישה זה קרה לי, אך הפעם זה היה בעוצמות אחרות.
מבט חטוף על פרק ידה השמאלית הניב התאהבות ממבט ראשון.
חוט סרוג ששולבו בו חרוזים מיוחדים בצבע טורקיז זוהר הוא זה שגרם לי לפרפור לבבי.
לכאורה נשמע סתם, נכון?
אבל זהו, שלאאאאאאאא !
במסגרת כל ההזמנות להשקות ואירועים שאני מקבלת לאחרונה הייתה גם הזמנה אחת קצת שונה :
"את מוזמנת לסדנת בישול בריא עם מיקה שרון".
אני? בריאות? מה קשור? ועוד מיקה שרון ? (עם כל הכבוד למיקה, האוכל הפיוז`ני שלה הוא לא ממש מייק אפ אוף שוקו).
בתחילה סירבתי, אך כשהבנתי שמדובר בסדנא שתהיה שם גם הרצאה של ד"ר סילבינה מצקין לוי על דיאטות והרגלי תזונה נכונה אמרתי לעצמי שאמנם דיאטה ואני לא הולכים אנגוז`ה אבל מה כבר יכול להיות ?
אולי משהו קטן מכל הטיפים שמן הסתם יינתנו שם כן יוטמע בי, וזה לכשעצמו מהווה סיבה מספיק טובה לכתת רגליים וכן להגיע לשם.
וכך מצאתי את עצמי בהאנגר הגדול שבנמל יפו.
כבר בכניסה הבנתי שזאת חתיכת הפקה האירוע הזה .
מצלמות טלוויזיה וסטילס ואינספור עמדות מאובזרות עם מיטב הכלים וחומרי גלם טריים הוצבו באולם הענק.
כל המוזמנים חולקו לזוגות ולשמחתי אני קיבלתי את הכי יפה ומתוקה : מעיין ליאור, תועמלנית בחברת טבע.
הקליק בינינו היה מיידי ושמחתי לגלות שהיפה-יפה הזאת היא גם חכמה-חכמה.
תגובות אחרונות